גזר דין בתיק ת"ד 180-06-12

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעובדות כתב האישום בעבירות של התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף, אי ציות לאור אדום ונהיגה רשלנית.

בין הצדדים נערך הסדר טיעון, לפיו המאשימה עתרה להטיל עונש של 5 חודשי פסילה על הנאשם, פסילה על תנאי וקנס, ואילו הסניגורית, עפ"י ההסדר, רשאית לטעון להטיל על הנאשם עונש פסילת מינימום בצירוף עונש פסילה על תנאי וקנס.

עפ"י עובדות כתב האישום, הנאשם נהג את רכבו ביום 16.12.11 בסמוך לשעה 09:00, הגיע לצומת מרומזר, אותה עת משמאל לרכב הנאשם, נסע רכב פרטי, אשר נכנס לצומת בחסות האור הירוק שדלק בכיוון נסיעתו. הנאשם לא ציית לאור האדום ברמזור שבכיוון נסיעתו, נכנס לצומת, וכלי הרכב התנגשו.

כתוצאה מהתאונה, נחבל הנהג המעורב ונזקק לטיפול רפואי, כמו כן נגרם נזק לכלי הרכב המעורבים.

הנאשם, יליד 1954, מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1984, בעברו התעבורתי הרשעה משנת 2008 בנוגע לתאונת דרכים. במסגרת הרשעה זו, הורשע באי מתן זכות קדימה, נהיגה בקלות ראש והתנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף. נגזרו עליו שם שלושה חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים.

ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשם את העונשים המקסימליים שבהסדר, ואילו הסניגורית ביקשה להקל בעונשו ולהסתפק בפסילה המינימלית.

הסניגורית הגישה לעיון ביהמ"ש מסמכים רפואיים המלמדים כי הנאשם עבר ניתוח להחלפת ברך, וצפוי לניתוח נוסף. לדבריה, הוא זקוק לרכב לצורך נסיעה לטיפולים שונים, והרכב חיוני מאוד עבורו. אשתו נפגעה לאחרונה אף היא בתאונת דרכים, וזקוקה לטיפולים רפואיים.

מהחומר שבפניי עולה כי הנאשם עבר ועדה רפואית של משרד הבריאות לקביעת מוגבלות בניידות. מעיון בחומר הרפואי עולה כי הנאשם נזקק לקב הליכה וסובל ממוגבלויות שונות, אך לא מוגבלת ניידותו.

אי ציות לאור אדום הינה עבירה המסכנת חיים. במקרה שבפניי, אך בנס לא נגרמו אבידות בנפש, והפציעה הסתיימה בחבלות קלות יחסית לנהג המעורב.

עם זאת, מדובר בנאשם אשר מעורב יותר מפעם אחת בעת האחרונה בתאונת דרכים. בנסיבות אלה, מן הראוי להחמיר בעונשו. בהקשר זה, אזכיר כי הפסילה עליה ציווה המחוקק הינה פסילת מינימום, משמע, המחוקק הביע עמדתו הנחרצת, לפיה, כל מי שמורשע בעבירה של נהיגה רשלנית, מן הראוי להטיל עליו עונש שלא יפחת משלושה חודשים. עמדה זו הינה  ביטוי מפורש למאבק בנגע תאונות הדרכים שהמחוקק ובתי המשפט מצווים להלחם בו.

במקרה שבפניי, לאור ההסדר, לא ימוצה הדין עם הנאשם, שכאמור, מעורב פעם נוספת בתאונת דרכים. יחד עם זאת, אין בידי לקבוע כי יש מקום להסתפק בפסילת המינימום, או כי העונש לו עתרה המדינה הינו עונש חמור מידי, ההפך מכך. סבורני שעונש זה אף מקל עם הנאשם בנסיבות העניין.

בנוסף, בשים לב לעובדה כי הנאשם עבר ניתוחים ומצבו הרפואי השתנה מן הקצה אל הקצה, כעולה מן החומר הרפואי שבפניי, הוא אף סובל ממוגבלויות מסוימות. חובתו עפ"י החוק היתה לדווח למשרד הרישוי על שינוי במצבו הרפואי. לכן, מן הראוי שעניינו ייבחן ע"י המכון שליד משרד הרישוי, על מנת שתיבדק כשירותו לנהוג, כדי לא להעמיד את הציבור בסיכון. 

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.         חמישה חודשי פסילה בפועל.

2.         שלושה חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים.

3.         קנס בסך 1,500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-5 תשלומים שווים רצופים. פיגור יעמיד את מלוא הקנס לפירעון מידי.

4.         אני מורה למזכירות להעביר עותק מגזר הדין למשרד הרישוי, אשר יעשה לזימונו של הנאשם לבדיקה רפואית, ויחליט, עפ"י שיקול דעתו הבלעדי, מבלי שביהמ"ש מביע כל עמדה בעניין זה, בעניין כשירותו לנהוג נוכח מצבו הרפואי העדכני של הנאשם.

5.         רישיון הנהיגה נמסר לביהמ"ש. הפסילה תחושב מהיום.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.